'גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ'

רבינו האור החיים הקדוש כותב בשם המקובלים דבר נפלא, שיש נשמות בעולם העליון שחסר להם איזה מצוה שהם לא עשו בחייהם, וה' יתברך מוריד את אותה נשמה, ותבוא אותה הנשמה ותתגורר עם האדם בשעה שעושה את המצוה שחסרה לה, כדי שתזכה לתיקון השלם, ואותם נשמות גם מסייעים אותו לעשות המצוה, ולאחר שעושה המצוה הם עוזבים את האדם.

ויש גם לפעמים שנשמה מעולם העליון באה ומשתכנת בגוף האדם בקביעות, מחמת 'סיבות מופלאות' בסוד העיבור והגילגול.

ובזה מפרש רבינו הקדוש את הפסוק 'גר ותושב וחי עמך', שיש נשמות הבאות מעולם העליון בבחינת 'גר' ששוכנות בגוף האדם רק בשעת המצוה, והרי הוא בבחינת 'גר' שאינו דר בקביעות, ויש גם נשמות שהם בבחינת 'תושב' שבאים להתגורר בקביעות בגוף האדם.

ועל שניהם מצוה ה' להאדם 'וחי עמך' – שעליו להביא חיות לאותם הנשמות, כדי שיבואו על תיקונם ושלימותם.

וזה לשון קודשו: 'אמרו יודעי נסתרות לה', כי יש בחינת נפשות שה' מביאם באדם בסוד העיבור לסיבות ידועות, יש שבאים להתגורר עם האדם בעשותו איזה מצוה כדי להשתתף במעשה וזוכה בזה, ויש שבאה ומתיישבת לסיבות מופלאות אשר הפליא ה' בתיקון הנפשות, וכנגד שניהם אמר 'גר ותושב וחי עמך' כנגד ב' הנפשות הבאים שלא מדעתו'. עד כאן לשון קודשו.

[אור החיים בהר פרק כה פסוק לה]

על מה עתידין 'גדולי ישראל' ליתן את הדין

'כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו'

רבינו האור החיים הקדוש, מפרש את הפסוק בדרך רמז, שהכוונה לבית המקדש, שנתמשכן ונמכר לסטרא אחרא, עבור עוונות ישראל, ושהקדוש ברוך הוא נקרא 'אחיו' של 'הצדיקים', וצריכים 'הצדיקים' שהם הקרובים של הקדוש ברוך הוא, לגאול את בית המקדש ולהביא לגאולה השלימה, ולבניית בית המקדש.

וכותב רבינו הקדוש בלשונות אש קודש מה צריכים הצדיקים לומר לעם ישראל, כדי לעורר אותם בתשובה, וזה לשון קודשו: 'בהעיר לבות בני אדם, ויאמר להם, הטוב לכם כי תשבו חוץ גולים מעל שולחן אביכם? ומה יערב לכם החיים בעולם, זולת החברה העליונה [כלומר, להיות מחובר עם הקדוש ברוך הוא בדביקות] אשר הייתם סמוכים סביב שולחן אביכם הוא אלוקי עולם ברוך הוא לעד, וימאיס בעיניו תאוות הנדמים ויעירם בחשק הרוחני, גם נרגש לבעל נפש כל חי, עד אשר ייטיבו מעשיהם, ובזה יגאל ממכרו'.

ומסיים רבינו בלשון מבהיל ונורא: 'ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל, ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב'.

[אור החיים בהר פרק כה פסוק כה]

זכות דברי התורה לרפואתו והחלמתו השלימה והמהירה של ירמיהו ירמון בן לאה שיחי' בתוך שאר כל חולי עמו ישראל.